<h1>כל בו הלכ' תפילה סימן י"א</h1>
<h2>דף ד:</h2>
ועתה אתחיל התפלה בע"ה. מבעי ליה לאינשי לסמוך גאולה לתפלה דכתיב יהיו לרצון אמרי פי וכתיב בתריה יענך ה' ביום צרה. ואמר ר' ב"ר אבן תכף לגאולה תפלה ואי אתה נזוק כל היום. ואמר רבי אמי כל שאינו תוכף גאולה לתפלה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך ויצא המלך לדעת מה הוא מבקש ומצאו שהפליג וגם הוא מפליג. וה' שפתי תפתח התקינו רבנן קודם תפלה ולא הוי הפסק דכיון דתקינו לי' רבנן בתפלה כתפלה אריכתא דמי ומי שמוסיף שומע תפלה טועה ומפסיק בין גאולה לתפלה והיינו דאמרינן אין אומר דברים אחר אמת ויציב. והר' מאיר נ"ע כתב כי במוסף ובמנחה יכול לומר שומע תפלה אבל בתפלת ערבית אינו אומר שומע תפלה דהוי הפסקה אפילו לרבי יוחנן דאמר תפלת ערבית רשות מכל מקום כיון שהוא מתפללה מודה ר"י שמצוה לסמוך גאולה לתפלה.
<h2>דף ה:</h2>
היה עוסק בתורה והגיע זמן התפלה פוסק ומתפלל אם לא היתה תורתו אומנותו ואם היתה תורתו אומנותו ולא היה עוש' מלאכה כלל והיה עוסק בתורה אינו פוסק לפי שגדול ת"ת יותר מן התפלה. וכן אמרו ז"ל ותלמוד תור' כנגד כלן. וכל העוסקין בתורה ובצרכי רבים הכל אחד.
ואסור להניח חברו בבית הכנסת ואפילו ביום לפי שאדם נרתע מאימת בית הכנסת ומקצר ועולה ואינו מתפלל כמשפט המוטל עליו אבל אחר שנתפלל אין צריך להמתינו ואפי' היה מאריך בתחנונים.
<h2>דף ו:</h2>
הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו פירוש שהולך בכל יום בבית הכנס' אחד ואינו הולך פעם בזה ופעם בזה.
<h2>דף ח.</h2>
תפלת צבור נשמעת תמיד ואפי' היה בהם חוטאין ובלבד שיהיה השליח צבור ירא אלהים וסר מרע וזקן ומניח תפלין שאסור לשליח צבור להתפלל בלא תפלין כי איך יוציא הוא את אחרים כי הוא מוציא עדות שקר בעצמו לכן המתפלל בעד הצבור צריך שיהיה איש מוחזק בכשרות ובמצות ואם אין תפלתו תועבה ועליהם נאמר כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי לא תוסיפו הבא מנחת שוא ופירשו ז"ל זה שליח צבור שאינו ירא אלהים כי איננו עובד מאהב'.
חייב אדם להשכי' לבית הכנסת אם יש בית הכנסת בעירו ויתפלל עם הצבור כל זמן שיוכל וכל מי שיש בית הכנס' בעירו ולא בא להתפלל בתוכו נקר' שכן רע ועליהם הכתוב אומר על כל שכני הרעי' וגו'. ומצוה לרוץ כשהולך לבית הכנסת בבאו. ובצאתו לא יפסיע פסיעה גסה.
וכשיכנס יכנס שיעור שני פתחי' או שיעו' כניסת שני פתחי' ואח"כ יתפלל. תלמידי חכמים אע"פ שיש בית הכנס' בעירם מתפללין במקום שעוסקין בתורה ובלבד שיהיו שם עשרה שיתפללו עם הצבור.
<h2>דף ח:</h2>
אסור לאדם לעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין אלא אם כן היה נושא משא או שהיו לבית הכנסת שתי פתחים בשני רוחות או שהיו שתי בתי כנסיות בעיר או שהיו תפילי' בראשו שמוכיחין שאינו מבטל מדברי תורה וכי הוא רודף אחר המצות.
<h2>דף י:</h2>
ולא יעמוד המתפלל במקום גבוה עשרה טפחים או יותר ואם היה מקום שיש ברחבו ד' אמות על ד' אמות או שהיה מוקף מחיצה מותר להתפלל בו מפני שחלק רשות לעצמו ואמר רב מתתיה ש"צ מותר לעמוד במקום גבוה להשמיע קולו.
והמתפלל צריך לכוין רגליו שנ' ורגליהם רגל ישרה. וגרסינן בירושלמי זה שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו. פליגי בה תרין אמוראין רבי לוי ור' סימון חד אמר כמלאכי השרת וחד אמר ככהנים. מאן דאמר ככהנים דכתיב ולא תעלו במעלו' וגו' שיהיה עקב בצד גודל וגודל בצד עקב. ומאן דאמ' כמלאכי השרת דכתיב ורגליהם רגל ישרה. ואיכא מאן דאמר דיכוין רגלים דעקבי הרגלים יהיו סמוכין זה לזה ואצבעות הרגלים מפורדים אלו מאלו וזהו כעין סגלגל שדומה לכף רגל עגל ואח' שכוון רגליו פות' ה' שפתי ומתחיל להתפלל י"ח ברכות ואמר רב יוסף כנגד י"ח הזכרות שבקריאת שמע. וברכת המיני' כנגד אחד. רבי תנחומא אמר רבי יהושע בן לוי כנגד י"ח חוליות שבשדרה וברכת המינין כנגד חוליא קטנ' שיש בשדרה. כל זה מספר האשכול והרבי נתן כתב כנגד י"ח צויים שנצטוו ישראל במלאכת המשכן כמו כאשר צוה ה' אל משה וברכת המינין ביבנה תקנוה.
<h2>דף יב:</h2>
בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים חותמין בברכה שלישית המלך הקדוש וברכת י"ב המלך המשפט. ואם טעה בהמלך הקדוש חוזר לאבות. ואם טעה בהמלך המשפט חוזר לראש הברכה. וכן גם כן נוהג בזכרנו ומי כמוך שאם לא אמר אותם חוזר. וכן בהודאה ושים שלום והטעם למה חותמין המלך הקדוש כדי להזכיר בדעתו בתפלה שהגיע עת לבא לפני מלכו של עולם וכן בברכת י"ב המלך המשפט שיירא ויפחד מהשם ית' בהגיע עת התקרבו למשפט ויפחד מדינו ויחזור בתשובה שלמה לפניו ופירשו ז"ל שלשון המלך המשפט כמו מלך המשפט על דרך הארון הברית ולפיכך אם אמר מלך המשפט יצא אבל הראב"ד ז"ל כתב שהפלגת השבח אל השם ית' שרוצה לומר שהוא המלך והוא המשפט כמו האומ' שהוא החכמה והוא המדע ואין השבח לומר חכם ויודע ומבין שנראה כאלו הוא לוקח חכמה מאחרי' ולפיכך אם לא אמר כך לא יצא. ונהגו להוסיף בברכה ראשונה זכרנו ובשניה מי כמוך. ובי"ח וכתוב לחיים. ובי"ט בספר חיים.
<h2>דף יד.</h2>
אסור לאדם לאכול או לעשו' מלאכ' משעלה עמוד השחר עד שיתפלל תפלת שחרית ולא יצא לדרך קודם תפלת שחרית ולא ישכים לפתח חבריו ויתן שלום קודם שיתפלל תפלת שחרית אבל אוכלין ועושין מלאכה קודם מוסף וקודם מנחה אבל משהגיע מנחה גדולה לא יאכל עד שיתפלל תפלת המנחה, וכתבו בתשובת הגאונים ז"ל הנכנס בסעודה שקורין אריסטין כיון שהגיע היום לשש שעות ומחצ' לא יתחיל עד שיתפלל ואם התחיל לא יפסיק ובסעודה קטנה אינו אסור וכתב רבי יצחק ז"ל מותר להתחיל סעודה עד שיהא תשעה שעות ביום שהוא סמוך למנחה קטנה ומזה נמי איכא לספוקי אם סעודה קטנה אסור מתשע שעות ולמעלה. ורבינו ברוך ז"ל אוסר ורבי יהודה מתיר בשם ר"ץ ז"ל. והר"ף וה"ר נתן כתבו כי סעודה גדולה נקראת כמו סעודת חופה או ברית מילה או מרעו' אבל שבת שחרית אף על פי שמאריכין בסעודה אינה נקראת סעודה גדולה וצ"ע מבעל הבית שבני ביתו קרובים. ולא יכנס למרחץ ולא ישב לדון ולא לפני הספר ולא יכנס לבורסקי שמא ימשך באחת מכל אלה ויבטל מן התפלה ואם התחיל באחת מכל אלה גומר ואינו פוסק. וקודם תפלת השחר מותר ליכנס למרחץ ולהסתפר לפי שאין זה דבר מצוי ולא גזרו בו חכמים.
<h2>דף טו.</h2>
המתפלל צריך להזהר בטהרת הידים ובכסוי הערוה ובטהרת המקום העומד בו בתפלה. בטהרת ידים כיצד רוחץ ידיו במים עד הפרק ומתפלל לא מצא מים מקנח ידיו בצרור או בעפר ומתפלל וחוזר לאחוריו על המי' מיל וממתין לפניו ארבעה מילין ובתפלת השחר רוחץ פניו ידיו ואחר כך יתפלל.
<h2>דף טז.</h2>
האומנין שהיו עושין מלאכה בראש אילן יורדין למטה ומתפללין וחוזרי' למלאכתן.
<h2>דף יז:</h2>
וכל איש הפטור מק"ש פטור מתפלה וכל המלוין את המת אע"פ שאין למטה צורך מהם פטורין מן התפלה.
<h2>דף כ:</h2>
נשים ועבדים וקטנים חייבין בתפלה לפי שאין לה זמן קבוע וידוע מן התור' והרי היא ככל מצות עשה שלא הזמן גרמה.
<h2>דף כא.</h2>
מי שנסתפק לו אם התפלל או לאו אינו חוזר ומתפלל אלא בתורת נדבה. היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל פוסק אפילו באמצע הברכה ואם היה בתפלת ערבית אינו פוסק שהרי מתחלה היה דעתו עליו שאינו חובה. ירושלמי נתפלל ומצא עצמו טועה והתפלל של חול בשבת יצא ואם נזכר בתוך התפלה גומר הברכה שהתחיל בה וחוזר ומתפלל של שבת ובמוסף פוסק אפי' באמצע הברכה ומתפלל מוסף של שבת ושל יום טוב וכן בראש חדש.
<h2>דף כא:</h2>
נכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח צבור לקדושה יתפלל ואם לאו אל יתפלל עד שיתחיל שליח צבור בקול רם ויתפלל עמו בלחש מלה במלה עד שיגיעו שליח צבור לקדושה ויאמר נקדש עם שליח צבור ולדור ודור כמו ש"צ ואם התחיל קודם שיגיע לא יפסיק ולא יענה עמהם וכן בקדיש וברכו. ורבי יצחק ז"ל אומר שקבל מרבותיו שיש לו לשתוק ולא הוי הפסק וכן כתב הר"ם והר"ש ז"ל שהשותק ושומע כעונה ורבינו ברוך היה שותק ופסקו ר"ת ור"ץ כי מאחר ששומע כעונה שאין לשתוק כלל בתפלתו ואפילו לשמוע קדיש קדושה וברכו וכל התפלות שאומרי' מיושב יענה קדיש קדושה וברכו.
ור"ת ז"ל כתב אין מתפללין תפלה בקול רם אא"כ יש ששה בני אדם שלא שמעו תפלה וכן יש במסכ' סופרים ואסמכתא לדבריהם שיש שש תיבות בפסו' בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה' מלבד השם שאינו מן המנין ורבותינו שבמערב אומ' בז' והשם מן המנין ורבינו טוביה אומר שרבים מתפללין בשביל יחיד וראיה מחתן ואבל ובשאלתו' דרב אחאי בשם ר"ש ז"ל מצאתי על עשר שהתפללו ושמעו קדוש' וקדיש וברכו וכל סדר התפל' שיכולי' להמנות במנין אחר בשביל אחד שלא התפלל כמו שעושין לחתן או למי שלא השכים בבית הכנסת ואפי' מאותן שהתפללו כבר יכולין לחזור להתפלל להוציא את החייב וסמך רבי ומראה פנים מהצבו' שמתפללין ונמנין למנין אחר על הקדוש' לבדה נענה כל דהוא ואמר בשביל שלא יאמרו הקדושה כל אחד לעצמו הם נמנין נמצא עדין הם חייבין בדבר והשיב רבי לא מצאנו בכל התלמוד חיוב קדושה אלא חביבה היא לנו ואינה בפחות ובמסכת סופרים כתוב במקום שיש תשעה או עשרה ששמעו בין ברכו בין קדיש ולאחר תפל' עומד אחר בפני אלו ואומ' ברכו וענו אלו אחריו יצא ידי חובתו ואין אומר קדושה ולא קדיש ואין פורסין על שמע פירו' פורסין מברכין כדכתי' כי הוא יברך הזבח ותרגם יונתן יפרוס על דיבח'. ויש מפרשין יפרס על שמע מלשון מניח פרוסה על השלמ' שפירוש לשון הפסק ור"ל שמפסיקין על שמע שאין קורין אותו אבל אין מברכין יוצר אור בלבד בעבור הקדושה ואחריה מתחילין להתפלל י"ט ברכות על הסדר בקול רם וכתב הרב רבינו נתן ז"ל כשם שפורסין על שמע שחרי' כך פורסין על שמע ערבי' ואין אומר אלא ברכה ראשונה בלבד כמו בשחרית ואין קורין בתור' ומברכין לפניה ולאחריה ואין מפטירי' בנבי' אלא בעש' ואין הכהנים נושא' כפיהם אלא בעשרה וכל אלו הדברי' אם התחילו בעשרה והלכו מקצתן ואע"פ שאינן רשאין יגמרו השאר וצריך שיהיו כלם במקו' אחד ושליח צבור עמ' וזה שאנו מצריכין עשרה גדולי' מפורש בב"ר פרשת וירא יעקב כי יש שבר במצרים ואעפ"כ נהגו כל ישר' לעשו' סניף וקטן היודע למי מתפללין ואפי' שני' ובשע' הדחק אפילו שלשה מביאין ראיה ממתניתין דמגילה דאמרי' קטן אינו עובר לפני התיב' משמע מעבר הוא דלא עבר לאפוקי רבי' ידי חובת' הא אצטרופי מצטרף. כתב ה"ר שאין להשלים מנין בקטן אפילו אוחז ספר תורה בידו. והר"ף ז"ל כתב דנראה שעושין סניף בקטן לעשרה בשעת הדחק כמו אם אין בעיר מנין וכן דעת הריא"ף ז"ל.
<h2>דף כב:</h2>
כסוי הערוה כיצד צריך המתפלל לכסות את לבו אף על פי שכסה ערותו כדרך שמכסין לק"ש. ואם לא כסה לבו שלא היה לו במה יכסה הואיל וכסה ערותו והתפלל יצא ולכתחלה לא יעשה.
<h2>דף כג.</h2>
ובדברים החופזי' אותו כיצד היה צרי' לנקביו לא יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה וחוזר ומתפלל אחר שבדק עצמו ואם יכול להעמיד עצמו כדי שעור מהלך פרסה תפלתו תפלה ואף על פי כן לכתחלה לא יתפלל עד שיבדוק נקביו ויסיר כחו ונעו וכל דבר הטורחו ואחר כך יתפלל. מי שגהק ופהק ונתעטש בתפלתו הרי זה מגונה אם בא ברצונו ואם בא לאונסו אין בכך כלום (כד:). פירוש גהק ג' גו. ה' הקים. קישטר"לייאר בלעז. פהק. פ' פה. ה' הקים. בדיל"יאר בלעז. עטוש אישטור"נידאר בלעז. נזדמן לו רוק בתפלתו מבליעו בטליתו או בבגדו ואם היה מצטער בכך זורק לאחוריו כדי שלא יהא טרוד בתפלתו. יצא ממנו רוח מלמטה לדעתו שותק עד שתכלה הרוח וחוזר לתפלתו בקש להוציא רוח ונצטער הרבה וא"י להעמיד עצמו מהלך אחריו ד' אמו' וממתין עד שתכלה הרוח ואומר רבון העולמים יצרתנו חלולים נקבים גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלימתנו חרפה וכלימה בחיינו רמה ותולעה במותנו. וחוזר ומתפלל במקומו. היה מתפלל ונטפו מי רגליו על כרחו ממתין עד שיכלו המים וחוזר למקו' שפסק ואם שהה כדי לגמור התפלה חוזר לראש. וכן המשתין בכלי או במקום גבוה ולמטה שאין צריך להרחיק בשביל מים שוהה כדי הלוך ארבע אמות ומתפלל. ומי שהתפלל שוהה כדי שיהלוך ד' אמות קודם שישתין כד שיפסיק דברי תפלה מפיו. ירושלמי המתפלל אל ירוק עד שיהלוך ד' אמות וכל הרוקק אל יתפלל עד ד' אמות. והמטיל מים אל יתפלל עד שיהלוך ד' אמות.
<h2>דף כג:</h2>
ולא יאחז בידו לא ספר תורה ולא תפילין ואין צריך לומ' מעות וכלים בשעה שיתפלל מפני שלבו טרוד בהם אבל בחג מתפלל ולולבו בידו מפני שהוא מצות היום. היה משאוי על ראשו אם פחות מד' קבין מפשילו לאחוריו ומתפלל היה של ארבע קבין מניחו לארץ ומתפלל. דרך כל החכמים ותלמידיהם שלא היו מתפללין אלא כשהם עטופין. וצריך המתפלל לעמוד במקום נמוך ולהחזיר פניו לכותל ולקבוע מקום לתפלתו תמיד, ואין מתפללין בחורבה ולא אחורי בית הכנסת אלא אם כן החזיר פניו לבית הכנסת.
<h2>דף כד:</h2>
ואסור להתפלל בלא חגורה אף על גב דיש לו מכנסים דהשתא אין לבו רואה את הערוה מכל מקום אסור משום הכון לקראת אלהיך. ודוקא לענין תפלת י"ח ברכות אבל לענין קריאת שמע ולשאר ברכות אין לחוש בחגורה רק שיהיו לו מכנסים, ומיהו רואה לבו הערוה אסור ולא כפירוש הקונטריס דאמר לבו רואה את הערוה מותר חוץ מן התפלה אלא כמו שפירשו בתוספות, והר' יצחק חסיד ז"ל כתב לעולם בין בשעת תפלה בין בשעת ברכת המזון בין בכל שעה שאדם עוסק לדבר בלשון קדושה או בשעת תלמוד תורה יזהר שלא יגע בבשרו בידי' כי אם עד פרק העליון הנקרא קוברי ובצוארו עד החזה אבל לא ברגליו ולא בכל שאר גופו ולא במנעליו ואם נגע יטול ידיו או ישפשף בצרור או בעפר או בקיסם ואם יצטרך לחכך יחכך מעל חלוקו ולא יגע בכנה ולא בשער של בית השחי ובית הערוה ואם נגע יטול או ישפשף עכ"ל.
<h2>דף כה.</h2>
בטהרת המקום כיצד לא יתפלל בבית המרחץ ולא בבית הכסא ולא במקום שאינו בחזקת טהרה עד שיבדקנו כללו של דבר אין מתפללין במקו' שאין קורין בו ק"ש ומרחיקין מצוא' וממי רגלים וריח רע וראיית הערוה ומן המת כמו שמרחיקין מק"ש. [כב:] המתפלל ומצא צואה במקומו חוזר ומתפלל במקום טהור. היה עומד בתפלה וראה הצוא' כנגדו אם יכול לסלקה לאחוריו או לצדדין ד' אמות יעשה ויתפלל ואם לאו יפסיק. [כה:] וצואה כל שהוא מבטלה ברוק עבה. ירושלמי רבי זעירא ור' יעקב חמון צואה קם ר' יעקב זרק עליה רוקא אמרו לו חביריו למן ימא לטיגני. פירוש אין זה מועיל רק לאלתר כי הרוק הולך ונבלע ואין זה כסוי רק בעוד שהרוק נראה עליו. נזדמן לו רוק בתפלתו משליכו לאחוריו ולשמאלו כי שמאלו כלאחוריו. והכי איתא בירושלמי לפניו אסור לאחוריו מות' לשמאלו מות' לימינו אסור הה"ד יפול מצדך אלף ורבבה מימיניך אליך לא יגש. כל עמא מודין בהדין דרקק אסטלין אסור ואפילו לאחוריו פי' אסטלין שלא לצורך נקיות ושלא באונס דהכי אמרינן התם רוקק אדם בתפלתו כדי שיהא גופו נקי. ויש מפרשין אסטלין כלפי מעלה ונותן ראיה לפירוש זה לפי שהזכיר לפניו ולאחוריו וימין ושמאל הזכיר גם למעלה כי זה ודאי אסור שנראה ככופר.
<h2>דף כו.</h2>
יש זמן לתפלו' מדרבנן ולאו מדאורית' אבל התפל' עצמה מן התור' שנאמר ולעבדו בכל לבבכם ואי זהו עבודה שבלב זו תפלה. תפלת השחר מצותה שיתחיל להתפלל עם הנץ החמה וזמנה עד שעה רביעי' ואם עבר והתפלל עד חצות יצא ידי תפלה אבל ידי תפלה בעונתה לא יצא לפי שמצוה מדבריהם להתפלל אותה בעונתה שתקנו חכמי' ונביאים. תפלת המנחה זמנה בתשע שעות ומחצה לפי שהיה קרב תמי' של בין הערבים באותה שעה ולפי שבערב פסח שחל להיות בערב שבת היו שוחטין התמיד בששה שעות ומחצה אמרו ז"ל [כו:] שהמתפלל מאחר ו' שעות ומחצה יצא וזו היא הנקראת מנחה גדולה. זמן המנחה עד שישאר מן היום שעה ורביע ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה. תפלת ערבית אף על פי שאינה חובה המתפלל אות' צריך להתפלל מתחלת הלילה עד שיעלה עמוד השחר. תפלת המוסף זמנה אחר תפלת השחר עד שבע שעות והמתפלל אחר זמן זה יצא לפי שמוספין כל היום כלו. תפלת נעילה כדי שישלים אותה קרוב לשקיעת החמה. המתפלל קודם זמנה לא יצא ידי חובתו וחוזר ומתפלל אותה בזמנה. ואם התפלל תפלת שחרית בשעת הדחק אחר שעלה עמוד השחר יצא. ויש לו להתפלל ערבית של ערב שבת קודם שתשקע החמה. וכן ערבית של מוצאי שבת בשבת לפי שתפלת ערבית רשות ואין מדקדקין בזמנה ובלבד שיקרא ק"ש בזמנה אחר צאת הכוכבים. כל מי שהזיד ולא התפלל תפלתו בזמנה אין לו תקנה ואין לו תשלומין. ואם היה שוגג או אנוס או שהיה טרוד משלם אות' תפלה בזמן תפלה הסמוכ' לה ומתפלל התשלומין אחר התפלה שבזמנה. ואם טעה בשתי התפלות אינו משלם בשלישית רק השניה הסמוכה לה וכן דעת הר"ם במז"ל. והרשב"א ז"ל חולק עליו על דעת זה ואומר שאם טעה במוסף שאין לו תשלומין שאין דומה לשאר תפלות כי שאר תפלות חד בסיסא הוא ומטעב אח' הם לפיכ' יש להם תשלומין מה שאין כן במוסף ודוק' כשעבר היום אבל ביום החיוב כבר אמרנו שכל היום מתפלל תפלת מוסף כדאמרינן [כז.] היו לפניו של מוסף ושל מנחה מתפלל של מנח' ואחר של מוסף.
<h2>דף כו:</h2>
טעה ולא התפלל מנחה ביום שלפני ר"ח מתפלל ערבית שתים ומזכיר יעלה ויבא בראשונה ולא בשניה ואם הזכיר בראשונה ולא בשניה או בשניה ולא בראשונה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו. ואם אדכר בתרוייהו יצא ואם לא אדכר בתרוייהו נמי יצא וכן אם טעה ולא התפלל בראש חדש יתפלל ערבית של חול שתים ואינו מזכיר כלל ראש חדש אם יצא ראש חדש לא בראשונה ולא בשניה.
טעה ולא הזכיר של ר"ח ושל חולו של מועד תמצא כל דינם במקומו בתפלת ר"ח. שכח ולא התפלל מנחה בע"ש יתפלל ערבית שתים של שבת וכן ביום טוב, שכח ולא התפלל מנחה בשבת או בי"ט יתפלל ערבית שתי' של חול מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה. הבדיל בשתיהן או [לא] באחת מהן יצא אבל אם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה לא יצא וחוזר ומתפלל תפלה שלישית שהראשונ' לא עלתה לו לתשלומין לפי שהקדימה לתפלת ערבית.
ותקנו ז"ל שיהיה מניין התפלו' כמנין הקרבנות שתים בכל יום שחרית ומנחה נגד תמיד של שחר ותמיד של בין הערבי' ובכל יום שיש קרבן מוסף תקנו בו תפלה שלישי' ונקרא' תפלת מוסף וכן התקינו שיהיה מתפלל תפלה אחת בלילה שהרי אברי תמיד של בין הערבים מתאכלין והולכין כל הלילה ואין תפלה זאת כשאר התפלו' ואעפ"כ נהגו כל ישראל להתפלל אות' תפלה חובה וכן תקנו ביום התעני' כדי להוסיף בתחנה תפלה אחת אחר תפלת המנחה סמוך לשקיעת החמה ועכשיו אין אנו מתפללין אותה רק ביו' הכפורים בלבד והיא נקראת תפלת נעילה כלומר ננעלו שערי השמש תפלות אלו אין לנו לפחות מהן אבל מוסיפין עליהם.
<h2>דף כח:</h2>
אסור למתפלל להקדים תפלתו לתפלת צבור אם לא שיהיה שעה עוברת אבל כדי להתפלל תפלתו בעונתה שרי.
ומאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו י"ח ברכות על הסדר ג' ראשונות שבח לשם, ג' אחרונות הודאה לו אמצעיות שאלת כל הדברי' שהן צריכין לאדם בין יחיד בין צבור ורבן גמליאל ובי' דינו תקנו ברכת המינין שהיו מצרים לישראל לבקש רחמים עליהם שיפלו ואמרו (מגילה יז:) מנין שאומרי' אבות שנאמר הבו לה' בני אלים. ולא תמצא מלכות בכל אלו י"ט הברכות שאין אומרי' מלכו' אלא על בריאת העולם ועל המצות כמו מלך שגוזר ונעשה הכל בדברו וגזר עלינו לקיים המצות. אבל באלו י"ט ברכות אין להזכיר שום מלכות רק שמתפללין אנחנו לפניו ומבקשין רחמיו על כל מה שצריך לנו לחיי העולם הזה כך מצאתי. עוד יש טעם אחר מפני מה אין מלכות בברכה לפי שעדין כשבא אברהם לא נודע מלכותו בעולם ולא היה רק אלהי אברהם בלבד. ותמצא בזאת הברכה מ"ב תיבות כנגד שם מ"ב על כן אמרו ז"ל שצריך לומר זאת הברכה בכונה גדולה יותר משאר הברכות.
וכורע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה ואם הכריעה קשה לו ומצער נפשיה כייף רישיה ומחזי כמאן דכרע ודיו דכן מצינו בירושלמי דאמר רבי מני מחזיקנא טיבותא לראשויי דכי מטו למודים כרע מן גרמויי ולא לעביד כדרוקנת כלומר שישחה כתפי' עם ראשיה יחד.
ומנין שאומרי' קדושת השם שנאמ' הבו לה' כבוד שמו ויש בלדור ודור כ"ז אותיות כנגד כ"ז אותיות התורה וכן בנקדש שמך. וכן באתה קדוש. ויש אומרים שאין אומר היחיד לדור ודור נגיד גדלך אלא לדור ודור אתה קדוש והטעם לפי שאין היחיד אומ' קדושה תקנו נוסח זה שיש לה קדושה בתפלתו כמו שליח צבור כ"מ. ומה ראו לומר בינה אחר קדושה שנאמר והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו וידעו תועי רוח בינה. ויש בה י"ז תיבות כנגד ואתה תדבר אל כל חכמי לב. ומה ראו לומר תשובה אחר בינה. שנאמר ולבבו יבין ושב ורפא לו. ויש בה ט"ו תיבות כנגד ח' אוירות וז' רקיעים לומר שגדולה תשוב' שמגעת עד כסא הכבוד ומצינו כמה פסוקי' שמדברים בתשובה שיש בהם ט"ו תיבו', יעזוב רשע דרכו וכן בשוב רשע וכמה אחרים. סליחה אחר תשובה דכתיב ושב ורפא לו. רפואה זו לא בתחלואים אלא בסליחה, ויש בה כ' תיבות כנגד כ' פעמים שכתוב בתורה ונסלח וסלחת. גאולה בשביעי' דאתחלתא דגאולה בשביע' ובמוצאי שביעי', בן דוד בא, ויש בה י"ח תיבות כנגד פסוק ונצעק אל ה'. רפואה בשמיני' מתוך שנתנ' מילה בשמיני שצריכה רפואה, ויש בה כ"ז תיבות כנגד כ"ז אותיות התורה. וכן בפסוקי התורה ורפואה יש בה כ"ז אותיות רפאות תהי לשרך. וכן כי חיים הם למוצאיהם. וכן בפסוק והיה אם שמוע יש בו כ"ז תיבות עד אני ה' רופאיך. ברכת השנים בתשיעי' כנגד מפקיעי שערים. דכתיב שבור זרוע רשע ורע ודוד כי אמרו בפרשה תשיעי אמרו ויש בה ל' תיבו' כנגד יפתח ה' וכנגד פותח את ידיך שלש בין שניהם ל' תיבות. קבוץ גליות אחר ברכת השנים שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל ואחר קבוץ גליות תעמיד דיינין שנ' ואשיבה ידי עליך ואשיבה שופטיך כבראשונ', ויש בה כ"ז תיבות כנגד כ"ז תיבות שיש בג' פסוקים ואשיבה ידי, ואשיבה שופטיך, ציון במשפט תפדה. ואחר כך נעשה דין בתועים שנאמר ואצרוף כבור סיגיך וזה ברכת המינין, ויש בה ל"ב תיבות לפי שהם כופרים מב' של בראשית עד למ"ד לעיני כל ישראל וזהו ל"ב והמינו' תלוי בלב. ואחר שיכלו המינין יתרומם קרן הצדיקים. ויש בה מ"ב תיבות שיש בפסוק ואברכה מברכך ותמצא בה כל האלפא ביתא לפי שהצדיקים מקיימין כל התורה כלה שנאמר שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך. ויש בה כ"ד אותיות כנגד כ"ד אותיות שיש בפסוק בונה ירושלים. ואחר כן יבא בן דוד שנאמר ואחר יבאו בני ישראל וביקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם, ויש באת צמח כ' תיבות עד כי נחם ה' ציון. ואחר יבאו בתפלה שנאמר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי. ויש בשמע קולנו ל"ה תיבות כנגד ל"ה שיש מתפלה לדוד שמעה עד יעבור פי. ואחר יבא עבודה שנאמר עולותיה' וזבחיהם לרצון על מזבחי. ויש בה ל"ד תיבות כנגד ל"ד כהנים שהיו מקריבים פר ושעיר ואיל. ואחר יבא הודאה שנאמר וזובח תודה יכבדנני, ויש בה כ"ז תיבות כנגד כ"ז תיבות שיש בהודאת עזרא מן ובמנחת הערב עד ויט אלי חסד. וגימטריא של מודים ק' כנגד ק' ברכות שחייב אדם לומר בכל יום. ואחר יבא ברכת כהנים שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשו' העולה וגו' ועבודה והודאה חד מלתא היא, מדרש כה תברכו את בני מלמד שליח צבור צריך לומר ברכת כהנים על כל אמירה ואמירה שלמה תקן ברכת כהנים לומר בתפלה ובפסוק ראשון ג' תיבות כנגד ג' אבות ומברכין להם כדי שיזכר להם ברית אבות. פסוק שני חמשה תיבות כנגד חמשה חומשי תורה שבזכות אבות נתנה תורה וכן הוא אומר באר חפרוה שרים ואומר להם עשו מה שכתוב בתורה שנתנה בזכות אבות. פסוק שלישי ז' תיבות כנגד ז' רקיעים ואומר להם שוכן שבעה יברך אתכם. וכן הוא אומר הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה, וכי שלמה צריך שמירה אלא שהיה חקוק סביב למטתו ברכת כהנים שהן ששים אותיות. ברכה ראשונה ט"ו אותיות כנגד ט"ו צדיקים שהם מכפרים לישראל שנאמר ואכרה לי בחמשה עשר כסף אלו צדיקים וחסידי' שדומין לאביהם שברכה ראשונה נתנה לאברהם, ברכה שניה עשרים אותיות כנגד עשרים גרה שנותנין ישראל בכל שנה לכפר על מכירת יוסף שנמכר בעשרים כסף, ברכה שלישית כ"ה אותיות רמז לעתיד שהוא מוסיף עליהם חמשה שנאמר והשקל עשרים גרה חמשה ועשרי' שקלים ע"כ. צבור שלא היה להם כהן כלל כשיגיע לשים שלום אומרים אלהינו. יברכך. יאר. ישא. ושמו את שמי וכו'. ואין העם עונין אחריו אמן שאין עונין אמן (ו)לעולם אלא כשהכהני' מברכי' שעונין אמן אחר כל פסוק ופסוק. וכתב הר"ם נ"ע שאין אומרים אחר ברכת כהנים ושמו את שמי לפי שברכת כהנים לא היה לומר מן הדין כדאמרינן מפני מה תקנו ברכת כהנים אחר הודאה וכו' ומה שאנו אומרים ברכת כהנים אחר הודאה זהו לפי שבימיהם היו עולים לדוכן בכל יום וכנגד זה אנו אומרים ברכת כהנים זעירא ועוד כתב הר"ם נ"ע בתעני' ובמנחה ובכל עת שש"צ מתפלל ברכנו בברכה גם יחיד מתפלל אותה. ואחריה שים שלו' שנאמ' ושמו את שמי וגומר. ויש בה כ"ג תיבות כנגד כ"ג אותיות שיש בפסוק ישא ה' ובפסוק ושמו את שמי. ולא תמצא אות ף בשמנה עשר' לפי שאין אנף שצף קצף זעף נגף רשף כשישראל מתפללין וכן בפסוק ויקץ יעקב נתעלמו אותיות שטן ובסופו תיבת צבור שאין שטן בצבור. גימטריא של ראשי תיבות מי"ח ברכו' מלבד ברכת המינין שלא נתקנה עדין עולה י"ח מאו' כנגד י"ח מלאכי' הממוני' על התפלה לפיכך אין ו' בירושלם וזהו שיסד הקליר ויצאו בם אלף ושמונה מאות. וברכה של הקב"ה שלום שנאמר ה' יברך את עמו בשלום. מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של הקב"ה שנאמר מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי למלל גבורו' ה' למי שיכול להשמיע כל תהלתו וכל המספר בשבחו של הקב"ה יות' מדאי נעקר מן העולם שנאמר היסופר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבולע ולפיכך סמא דכולא משתוקא. וכן אמר החכם מלה בסלע משתוקא בשתים אבל אם בא לומר תחנונים אחר תפלתו אפי' כסדר וידוי של יום הכפורים אומרי'.
<h2>דף כט.</h2>
שליח צבור שטעה ונבהל ולא ידע מהיכן יתחיל ושהה שעה אחת מעבירין אותו ויעמד אחר תחתיו. ואם טעה בברכת המינין אין ממתינין לו שעה ולא יהיה השני סרבן באותה שעה. ומהיכן יתחיל השני מתחלת הברכה שטעה בה הראשון אם טעה באמצעיות ואם טעה בג' ראשונות חוזר לראש. ובשלש אחרונות חוזר לעבודה.
ומי שהיה דחוק ולב טרוד או שקצרה לשונו מתפלל ג' ראשונות וברכה אחת מעין כל האמצעיות וג' אחרונות ויצא ידי חובתו וזו היא ברכה אחת מעין כל האמצעיות הביננו ה' אלהינו לדעת את דרכך ומול את לבבנו ליראתך וסולח היה לנו להיות גאולים. ורחקנו ממכאוב ודשננו בנאות ארצך והנפוצים מארבע כנפות הארץ תקבץ והתועים בדעתך ישפטו. ועל הרשעים תניף ידיך וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתוקן היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך טרם נקרא ואתה תענה טרם נדבר ואתה תשמע כי אתה הוא עונה בעת צרה פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה ברוך אתה ה' שומע תפלה. ובירושלמי נמצא נוסח אחר בברכה הזאת. הביננו ה' אלהינו ורצה תשובתינו סלח לנו גואלינו ורפא חלינו ברך שנתינו בטללי ברכה ובימות הגשמים אומר בגשמי ברכה. כי מפוזרים אתה תקבץ ותועי' עליך לשפוט ועל הרשעים תשת ידך וישמחו כל חוסים בך בבנין עירך ובחדוש בית מקדשך טרם נקרא ואתה תענה וכו' כאמור כמו בנוסח האחר, נראה לפי הירושלמי שמתפללין אותה אפי' בימו' הגשמים ויש אומרים שבמוצאי שבתות וימים טובים שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת ובימות הגשמים שצריך לומר שאלה בברכת השנים אין מתפללין תפלה זו.
ובכל מקום שיחיד חוזר ומתפלל כשטעה שליח צבור חוזר ומתפלל חוץ מראש חדש ושבת שחרית ומוסף מפני טורח צבור ועוד מפני שיכול להזכיר תפלת המנחה שלפניו הלכות גדולות.
<h2>דף כט:</h2>
בראשי חדשים ובחולו של מועד מתפללין ערבית שחרית ומנחה י"ט ברכות וכוללין בעבודה יעלה ויבא למוסף של חול המועד מתפללין כמו ביום טוב ובראשי חדשיכם מתפללין שבע ברכות שלשה ראשונות ושלשה אחרונות ואמצעית מעין קרבן ראש חדש וחותמין מקדש ישראל וראשי חדשים ואם חל להיות בשבת בחולו של מועד מתפלל כמו במוסף שבת ויום טוב ובראשי חדשים מתחיל בענין שבת בברכה אמצעית ומשלים בענין שבת ואומר קדושת היום באמצע וחותם מקדש השבת וישראל וראשי חדשים.
ולא יעשה תפלתו כמי שהוא נושא משא ומשליכו והולך לו לפיכך צריך לישב מעט לאחר תפלה ואחר יאמ' עלינו לשבח מעומד כמו שאפרש בג"ה ואחר ישב ויפטר וכשיצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין ושעה אחת אחר תפלה.
המהלך במקום גדודי חיות ולסטים מתפלל תפלה זו. צרכי עמך ישראל מרובין ודעתן קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורו והטוב בעיניך עשה בא"י שומע תפלה ואין צריך לומר לא ג' ראשונות ולא ג' אחרונות ומתפלל אותה אפילו מהלך כי מטי לישוב צריך למהדר ולצלויי. בשבתות וימים טובים מפני טורח צבור אין מתפללין בשום תפלה רק ג' ראשונות וג' אחרונות ומתפלל ברכה אחת אמצעים מעין אותו היום וחותם בה מעין המאורע בשבתות מקדש השבת בימים טובים מקדש ישראל והזמנים ובשבת ויום טוב מקדש השבת וישראל והזמנים. בראש השנה מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון ואם הוא שבת אומר מקדש השבת וישראל וכו' ובתפלת מוסף של ראש השנה מתפללין ג' ראשונות וג' אחרונות וג' אמצעיות והם מלכיות זכרונות ושופרות וחותמין בכל אחת מעין ענינה ביום הכפורים חותמין מקדש ישראל ויום הכפורים ואם חל להיות בשבת מקדש השבת ויום הכפורים.
ואח"כ משתחוה על אפיו ומתפלל בכל תחנוני' שירצה ומנהג פשוט בכל ישראל שאין נופלין בשבתות וימים טובים וראשי חדשים וחנוכה ופורי' וחולו של מועד ולא בראש השנה ולא במנחת ערבי שבתות וימים טובים ולא בערבית של כל השנה אמנם מי שירצ' להחמיר על עצמו ליפול על פניו אפי' ערבית הרשו' בידו שלא פשט המנהג שלא ליפול אלא שתפל' ערבית רשות לפיכ' לא הטריחו בה ליפול על אפיי' וביו' הכפורי' יש יחידים שנופלין על פניהם בערבית מפני שהוא יום תחנה ובקשה ותענית ואמרו חכמים ז"ל אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע בן נון. ואמרי רבוותא דאי עביד הכי מחזי כיוהרא שמראה עצמו כהושע בן נון וכתב הר"מ נ"ע ושמענו מרבותינו שלפיכך לא ידבק אדם פניו בקרקע משום אבן משכית ואדם חשוב נוטה לצד שמאל ומגביה צד ימין וכדין נוהגין רבנן למעבד הכי והטעם כי כך היו מרביצין התמיד כששוחטין אותו על שמאלו וכל מי ששוחט מרביץ הבהמה על שמאלה ובמקומו יאמ' ואנחנו לא נדע אח' שהתפללנו לפיכך מיושב ומעומד ומנפילת אפים לא ידענו מה לעשות רק להשליך עליך יהבנו.
אם רצה אדם להתפלל בכל יום כל היום כלו הרשות בידו מעין קרבן נדבה וצריך לחדש דבר באמצעיות בתפלה זו ואם חדש באחת בלבד דיו להודיע שזו תפלת נדבה לא חובה.
<h2>דף ל.</h2>
והמתפלל צריך להזהר להיות עומד כשהוא מתפלל על רגליו. היה יושב בספינה או בעגלה אם יכול לעמוד על רגליו עומד ומתפלל ואם לאו יושב ומתפלל חולה מתפלל ואפילו עומד על צדו והוא שיכול לכוין דעתו. הרעב והצמא הרי הם בכלל החולי' אם יכולין לכוין יתפללו ואם לאו אל יתפללו עד שיאכלו וישתו: הרוכב על גבי בהמה לא ירד להתפלל ואף על פי שיש לו מי שיאחז בהמתו אלא יושב במקומו ויתפלל כדי שתהא דעתו מיושבת עליו ורש"י ז"ל פיר' שאין דעתו מיושבת עליו מפני שקשה עליו עכוב הדרך משמע לפי פירוש זה שאין צריך לעכב הבהמה כלל. והרבי' יונה כתב שמסורת היא בידו מרבותיו שצריך לעכב הבהמ' דקיימ' לן רוכב כמהלך וכיון שכן הוא כשם שהמהלך צריך לעכב כך רוכב צריך לעכב. אמנם אם היה רוכב בשיירא והחבורה הולכת אין לו להחמיר כל כך רק שישבו אבריו על הבהמ' ויכוין דעתו להתפלל ולא יסיח דעתו להתפלל בהלוך החבורה כשיקשה עליו פרידתם. אך צריך לעכב הבהמה באבות לפי שאותם ברכות צריכות כונה יתר' ואם לא כיון צריך לחזור ולהתפלל. וצריך המתפלל לכוין פניו נוכח המקדש. כיצד היה בחוצה לארץ מכוין פניו נגד ירושלם היה עומד בירושלם מכוין פניו נוכח המקדש לבית קדשי הקדשים. סומא ומי שאינו יכול לכוון הרוחו' והמהלך בספינ' יכוון לבו לשמי' ומתפלל. וצריך לתקן גופו ולכוין רגליו זו בצד זו ונותן עיניו למטה כאלו הוא מביט לארץ ולבו פונה למעלה בשמי' ומניח ידו על לבו כף הימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו ולא יניח ידיו על חלציו. וצריך לתקן מלבושיו ולציין עצמו ולהדר לא יעמוד בתפלה באפונדתו ובראש מגולה ולא ברגליו יחפים אם אין דרך אנשי המקום ללכת כן לפני גדולים וכתב הר"ם נ"ע שאינו אסור לילך בגלוי ראש כי מה שאמרו בפ' כל כתבי הקדש תיתי לי דלא סגינא ד' אמו' בגלוי ראש ר"ל שזו מדת חסידות וה"רף כתב שיש למחות שלא ליכנס בבית הכנסת בגלוי ראש.
ואפילו היחיד לא יתפלל תפלת מוסף תפלת נדבה לפי שאין מתנדבין מוסף וכן בשבתות וימים טובים אין מתפללין זו לפי שאין מקריבין בהם אלא חובת היום בלבד.
<h2>דף ל:</h2>
אין עומדין להתפלל לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך מריבה ולא מתו' כעס ולא מתוך דין הלכה אלא מתוך דברי תורה שאין בה עיון כגון הלכות פסוקות. מצא דעתו ולבו משובשת אסור לו להתפלל עד שתתישב דעתו לפיכך הבא מן הדרך והוא עיף או מצר אל יתפלל עד שתתקרר דעתו וצריך המתפלל שיפנה לבו מכל מחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה לפיכך צריך לישב מעט קודם תפלה כדי לכוין לבו ואח"כ יתפלל בנחת ובתחנונים. ורש"י ז"ל כתב כשהוא חולה אינו מתפלל אלא קריאת שמע בלבד מדאבוה דשמואל דכי הוה אתי מן אורחא לא הוה מצלי בתלתא יומין אלמא כל מי שדעתו מטורפת בו אסור להתפלל. ויש אומרים המתפלל שתי תפלות אפילו שחרית ומוסף לא יתפלל זו אחר זו אלא ישהה ביניהן כדי שיתחונן דעתו עליו ויש אומרים שדי לו שיתעכב בין תפלה לתפלה כדי הלוך ארבע אמות.
<h2>דף לא.</h2>
בכונת הלב כיצד צריך המתפלל לכוין לבו שכל תפלה שאינה בכונה אינה תפלה. נתפלל ומצא עצמו בשומע תפלה א"ר ירמיה בשם ר' אליעזר אם יודע שיכול לכוין אם יחזור יחזור ואם לאו אל יחזור.
ואסו' להגביה קולו בתפלתו כדילפינן מחנה דכתיב רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע. וצריך לכוין דעתו בכל י"ח הברכות ובכל הפחות בקמייתא שמספרת בשבחו של הקב"ה ומזכרת האבות משום דכתיב הבו לה' בני אלים והר' יצחק ז"ל כתב ואם אינו יכול לכוין בכל י"ח ברכות יכוין באבות ובמודים ואם אינו יכול לכוין בשתיהן יכוין באבות וכתב רבי אשר ועיקר הברכות שיאמ' אדם בכונה כי דבר שלא בכונה אינו נחשב לכלום. ועוד שעונשו גדול שמזכיר השם הנכבד שלא בכונה וכן לא יעשה למלך בשר ודם ק"ו למלך מלכי המלכים הקב"ה שצריך לכוין לבו מאד כי איך יאמר בסוף תפלתו והגיון לבי לפניך ולבו לא הגה כי אם הפה לבדו. והרב רבי אליעזר מגרמיישא כתב בספרו כי טוב מאד לכוין בכל חתימה של כל ברכה וברכה ויש בהן קי"ג תיבו' כנגד קי"ג תיבות שיש בתפלת חנה.
וצריך המתפלל שלא יגביה קולו בתפלתו ולא יתפלל בלבו רק שיחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזנו בלחש. ירושלמי אומר המתפלל בביתו צריך להתפלל בקול רם למען ילמדו בני ביתו ואם היה חולה או שאין יכול לכוין לבו עד שישמע קולו מותר ובלבד שלא יהיה בצבור כדי שלא תטרף דעתן מקולו.
שכור לא יתפלל לפי שאין לו כונה ואם התפלל תפלתו תועבה וחוזר ומתפלל כשיצטנן משכרותו. שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תפלה. אי זהו שכור הוא שאינו יכול לדבר בפני המלך. שתוי מי שיכול לדבר לפני המלך ואינו משתבש ומתבלבל. ואע"פ כן אם שתה רביעי' יין אל יתפלל עד שיסיר את יינו מעליו.
<h2>דף לא:</h2>
ואסור לישב בצד העומד לתפלה ולעבור לפניו אם לא ירחיק ד' אמות וכתבו הגאוני' ז"ל שאם הוא ג"כ מתפלל או קורא ספר יושב בצד העומד בתפלה ואין בכך כלום וכן דעת הירושלמ' דכת' הדא דתימא דלא מצלי אבל אם מצלי מאן דיתיב הוו כשני שמשין דמשמשין את הרב אחד מעומד ואחד מיושב.
<h2>דף לב:</h2>
כתב הר"ם לאחר תפלת ערבית לעולם צריך שימתין וישב מעט קודם שיאמר עלינו לשבח ואחר תפלת שחרית ותפלת המנחה נופל על ירכו ואומר תחנות ואחר תחנות בשחר יאמר קדיש קצר וכתב הר' נתן ז"ל ובדין הוא לאומרו שלם אך משום דלא אתי לזילזולי בתהלה לדוד ולמנצח וסדר קדושה ממתינין להשלימו עד לאחריהם ומכל מקום אומרים שם קדיש קצר להראות ששם מקומו לבלתי לשנות בתפלת ערבית שיש קדיש אחריה וגם בשביל תחנות שיאמר והיכא דאיכא מוסף משלים אותו שם דלא חיישינן לזלזולי בתהלה וסדר קדושה שהרי יש לו עדין להתפלל תפלת המוסף הבאה אחריה.
העומד בתפלה לא יפסיק אלא מפני סכנת נפשות כגון שהיה מתיירא ממלך גוי או אנס השואל בשלומו אם לא ישיבנו. ראה לסטים או נחשים ועקרבים במקום שהן ממיתין יקצר ואם אינו יכול יפסוק ויברח מהם דהכי המסקנ' דמפני עקרב פוסק. וכתב רבי יהודה שאינו חוזר כשפוסק רק לתחלה הברכה שפסק בה אם לא בג' ראשונו' ובג' אחרונות כי באלה ודאי חוזר לראש הג'.
<h2>דף לג.</h2>
מאמתי אומר מוריד הגשם מתפלת מוסף של יום טוב ראשון של ימים אחרונים של חג עד תפלת שחרית של יום טוב ראשון של פסח. בארץ ישראל שואלין המטר מז' ימים במרחשון כל זמן שמזכירין הגשם. ובשנער וסוריא ובמקומות הדומין לאלו שהם מקומות לחים אין שואלין הגשמים עד יום ששים אחר תקופת תשרי. ויום ס' כלאחר ס'. וכתב הר"ש ז"ל ולענין ותן טל ומטר חזינן דמאן דסבירא ליה דהא דחנניא דאמר בגולה עד ששים בתקופה כל הגלות וכיון דזמן קצוב עד ס' בתקופה אפילו היכא דמצטרך עלמא למטרא קודם זה אין שואלין בברכת השנים אלא בשומע תפלה וכן נמי במקומות שצריכין עלמא לגשמים בימות החמה כגון איי הים הרחוקים שואלים הגשמים בעת הצורך בשומע תפלה. וכתב הרב בעל האשכול אנן קשיא לן שהרי אמרו אף על פי ששואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם היה צריך לפרנסה אומר בברכת השנים הלכך מפני מה אמרו אלו שלא ישאל אלא שאלת הגשמים בברכת השנים ומתרץ כי כשאמר אם היה צריך לפרנסה אומר בברכת השנים הטעם לפי שהפרנסה דבר הצריך לכל ואין בו היזק לשום אדם אבל מטר במקומות שאין להם צורך ממנו יש בו היזק לפיכך אין לאומרו בברכת השנים שהיא ברכה מזומנת לכל העולם לגשמים ואומרו בשומע תפלה כשאר צרכיו והטעם למה תקנו ז"ל גבורות הגשמים מיום טוב האחרון של חג ויום השאלה אינו רק בז' במרחשון או לס' בתקופה מפני שמיום טוב האחרון ואילך זמן גשמים אף על פי שאינן צריכין כיון שחג זמן גשמי שנה ושנוי העתים חורף מן הקיץ צריכין אנו להודות לפני השם ית' בעת השינוי אבל השאלה לא נעשה עד עת הצורך ע"כ.
ומנין שאומרי' גבורות שנאמר הבו לה' כבוד ועוז ויש בה מ"ט תיבות כנגד מ"ט אותיות שיש בשלשה פסוקים שביחזקאל שמדברים על תחיית המתים. לכן הנבא, וידעתם כי אני ה' בפתחי, ונתתי רוחי. וכשאמר מוריד הגשם יש בה נ"א תיבות כנגד נ"א תיבות שיש מן ונתתי מטר ארצכם עד נותן לכם.
ומי שטעה בימות הגשמים ולא אמר מוריד הגשם ולא מוריד הטל בימי הקיץ חוזר לראש ואם הזכיר הטל בימי החורף אינו חוזר. טעה בימות החמה ואמר מוריד הגשם חוזר לראש ואם לא הזכיר טל אינו חוזר לפי שאינו נעצר ואין צריך בקשה וכן דעת הרמב"ם ז"ל. ולדעת הירושלמי אם לא הזכיר לא טל ולא מטר ונזכר קודם שומע תפלה מזכיר בשומע תפלה. שכח שאלה בברכת השנים אם נזכר קודם שומע תפלה שואל בשומע תפלה ואם נזכר אחר שומע תפלה חוזר לברכת השנים כן דעת הרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל ויש אומרים חוזר לשומע תפלה ואם לא נזכר עד שהשלים תפלתו חוזר לראש. וכתב בעל ההשלמה ז"ל דוקא יחיד שלא בצבור אבל יחיד בצבור לא ואינו חוזר בכל אלו ובלבד שישמע מש"צ: ירושלמי מתפלל ואינו יודע מה הזכיר אמר ר' יוחנן כל ל' יום חזקה מהלמוד הזכיר. פירוש וצריך לחזור. מכאן ואילך מה שצריך הזכיר וכתב הר' מאיר ז"ל נראה מזה הירושלמי דכך נמי אמרי' בראשי חדשים ובחולו של מועד אם נסתפק אם אמר ענין היום אם לא שצריך לחזור חזקה בהלמוד הזכיר מיהו בפר' שלשה שאכלו בירושלמי גרסינן דבספק הזכיר בראשי חדשים ובחולו של מועד אין מחזירין אותו. וצ"ע למה לא הזכיר דין שבת וי"ט ואפשר לומר דבשבת וי"ט אין מחזירין אותו לפי שהיא ברכה בפני עצמה או אפשר לומר דהוא הדין דאין מחזירין אותו אבל להכי לא ביאר דינן לפי שאין נופל בהם ספק לפי שהיא ברכ' בפני עצמה.
טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת משלי' תפלתו ואינו חוזר שהרי צריך לאומרה על הכוס וכן מי שלא הזכיר על הנסים בחנוכה ובפורים ועננו בתענית אינו חוזר ור"ץ אומ' שהר"ת [היה] חוזר אחר מודים לרצה בדבר שאמרו חכמים אין מחזירין לפי שאמר שמה שאמרו אין מחזירין אותו הכי קאמר אין חייבין להחזיר אותו אבל אם ירצה לחזור יחזור. ור"ף ז"ל כתב אם כן אפילו עקר רגליו יחזור אם ירצה ואפילו בדבר שאין מחזירין אותו. לכן נראה דהא דקאמר אין מחזירין אותו אינו רוצה לומר שאם ירצה לחזור הרשות בידו היכא דעקר רגליו אבל היכא דלא עקר רגליו אפילו במה שאמרו חכמים אין מחזירין אותו כגון על הנסים אם רצה חוזר. ואם תאמר למה לא קבעו חכמים ברכה בפני עצמה במקום שנזכר כמו ברכת המזון שמותר לקבוע ברכה בפני עצמה כשמסיים בונה ירושלים ושכח ולא הזכיר של שבת ואומר הרי"ט שחשוב הפסק דלא דמי לברכת המזון שהרי כבר קיים ברכת המזון דאוריתא והטוב והמטיב לאו דאוריתא, וכתב ר"ף ז"ל אם לא עקר רגליו בחנוכה ובפורים חוזר לרצה כמו שעשה ר"ת ז"ל והיה נראה כמו כן בהבדלה באתה חננתנו אם לא עקר רגליו חוזר לאתה חונן ומיהו נראה מדקא אמר תלמודא מפני שיכול לאומרה על הכוס משמע דאינו חוזר כלל והבא לחזור בלא עקר רגליו הרשות בידו ואין מחזירין אותו ויש אומרים דאם טעה בדבר שאין מחזירי' אותו אחר שסיים הברכה אע"פ שרצה להחמיר על עצמו ולחזור אין הרשות בידו דהוי ברכה לבטלה כך מצאתי. טעה בתפלת עננו אומרה ומסיים כי אתה שומע תפלה בלא חתימה ור"ף ז"ל אומר כי קבל מרבינו יחיאל מפרי"ש שיכול לחתום בברכה כיון שנחתמו כבר סדר הברכות וכן נמי שהמתענין בשבת אומרים עננו באלהי נצור ואם שכח ש"ץ עננו בין גואל לרופא עד שאמר רפאנו או אחת מן הברכות האחרות אומר עננו במקום שנזכר וחוזר ואומר רפאנו וכל הברכות על הסדר, והר"ש ז"ל פסק שאומר אותן במקום שנזכר ברכה בפני עצמה דאמצעיות אין להם סדר.
ואמרו ז"ל כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי נושא השם לשוא והרי הוא כנשבע לשוא ואסור לענות אמן אחריה ודין עניית אמן ועניתו תמצא למטה בציון צ"ט.
<h2>דף לג:</h2>
ויום טוב שחל להיות במוצאי שבת מתפלל ברכה רביעית ותודיענו. במוצאי שבת ובמוצאי יום טוב שבכל השנה מבדילין בתפלה אע"פ שמבדילין על הכוס ואומרים אתה חוננתנו באתה חונן. בחנוכה ובפורים מוסיפין בהודאה על הנסים ושבת שחל להיות בחנוכה מזכירין על הנסים במוסף כמו שמזכירין בשאר תפלות. בימי תענית אפילו יחיד שהתענה מוסיף בשומע תפלה עננו ושליח צבור אומרו בין גואל לרופא ברכה בפני עצמה וחותם בה ברוך אתה ה' העונה בעת צרה. בתשעה באב מוסיפין בבונה ירושלים נחם ה' אלהינו. וכל ימות הגשמים אומר בגבורות משיב הרוח ומוריד הגשם. ובימות החמה אומרים מוריד הטל. ושואלין המטר בברכת השנים ולפיכך מזכירין גשמים בגבורות לפי שהגשמים מתחיית המתים ומפתח כל אחד מהם בידי הקב"ה לא ביד שליח ושאלה בברכת השנים לפי שהם גם כן לפרנסה וכל הברכה נתקנה לפרנסה.
<h2>דף לד.</h2>
כיצד היא תפלת הצבור אחד מהם מתפלל בקול רם והכל שומעין ואין עושין דבר זה בפחות מעשרה גדולים ושליח צבור נכלל עמהם. וכתב הר' נתן ז"ל שאין איש רשאי לרדת לפני התיב' אפי' באקראי בעלמ' עד שיביא שתי שערות ויגדילו כדי לכוף ראשן לעקרן דבלאו הכי לא מקרי איש ואנן בעינן לתפלה איש שנ' מדוע באתי ואין איש להיות שליח צבור קבוע עד שתמלא זקנו התחתון.
העילג וכל מי שאינו יכול להוציא האותיות כתקנן אינו נעשה שליח צבור. הסומ' פור' על שמע ונעשה שליח צבור, והרב ממנה אחד מתלמידיו להתפלל לפניו בצבור. מי שכתפיו מגולות והוא הנקרא פוחח לא יהיה שליח צבור, אם לא יהיה עטוף. סדר תפלת הצבור בשחרית ובמנחה ובמוסף אחר שהתפללו בצבור בלח' פותח שליח צבור התפלה בקול רם להוציא מי שאינו בקי אבל תפלת ערבית אינו חוזר ומתפלל לפי שאין תפלת ערבית חובה לפיכך לא יברך הברכות לבטלה שאין כאן אדם שנתחייב בהן שיתפללו כדי להוציאו ידי חובתו, ובלילי שבתות חוזר שליח צבור אחר תפלת צבור ומתפלל בקול רם ברכה אחת מעין שבע ויחיד לא יאמר ברכה זו כי אם שליח צבור, והר"ף ז"ל כתב ונהגו לומר עם שליח צבור ממגן אבות עד זכר למעשה בראשי' ולמה תקנו ברכה זו מפני שרוב העם באין להתפלל בלילי שבתות ויש מי שנתאחר לבא ולא השלים תפלתו וישא' לבדו בבית הכנס' ויבא לידי סכנה לפיכך חוזר שליח צבור ומתפלל אותה ברכה כדי שיתעכבו כל העם עד שיתפלל המתאחר ויצא עמהם לפיכך י"ט או יום הכפורים או ראש חדש שחל להיות בשבת אין מזכירין ענין היום בברכה זו אבל חותם מקדש השבת בלבד.
ושליח צבו' מוצי' מי שאינו בקי אע"פ שהכל חייבין בלבד שיענו אמן ע"כ ברכה וברכה ואם אינן יודעין שליח צבור מוציאם, אבל הבקי אינו יוצא אלא בתפלת עצמו ובר"ה וביום הכפורים של יובל מוציא אף הבקי לפי שהן ברכות ארוכו' ואין רוב היודעין יכולין לכוין דעת' אשליח צבו' לפיכך הרוצ' לסמוך על שליח צבו' הרשות בידו. אין ממנין ש"צ אלא גדול שבצבור בחכמתו ובמעשיו ואם היה זקן הרי זה משובח ומשתדלין למנות שליח צבור שיהא רגיל ופרקו נאה מט0פל ואין לו שפל ברך ומרוצ' לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ובקי לקרות בתורה ובנביאים וכתובים כדאמרינן בתעני' לפי שהוא עומד לרצות ביננו ובין קוננו יתברך צריך שיהיה לבבו שלם עמו. ומי שלא נתמלא זקנו אין ממנין אותו שליח צבור אע"פ שהוא חכם גדול אבל פורס הוא על שמע אחר י"ג שנה משיביא שתי שערות, כיצד הוא פורס מברך ברכת שמע וכל העם עונין אחריו אמן.
ומי שהתפלל ולא כיון לבו בברכה ראשונ' חוזר ומתפלל בכונה. טעה באחת מג' ראשונות חוזר לראש. מג' אחרונות חוזר לעבוד' באחת מהאמצעיות חוזר לברכה שטעה בהן וכן הדין בשליח צבור שטעה כשהוא מתפלל בקול רם. אבל טעה כשהוא מתפלל בלחש אינו חוז' מפני טורח צבו' אבל סומך בתפלה כשיתפלל בקול רם.
המתפלל עם הצבור לא יאריך בתפלתו יותר מדאי ואם בינו לבין עצמו אם בא לומ' אחר תפלתו אפי' כסדר יום הכפורי' הרשות בידו וכן אם ירצ' להוסיף באמצעיו' מעין כל ברכה לבקש מה שהוא צריך יעשה. ובשומע תפלה שואל כל צרכיו אם ירצה ולא בג' ראשונו' ולא בג' אחרונו'. וכתבו הגאוני' ז"ל דדווקא צרכי יחיד הוא דלא שואלין אבל צרכי רבים שואלין. ועל זה פשט המנהג לומר קרובוץ ופיוטין ולהוסיף בהם בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים כמו שנבאר במקומו בע"ה.
ובג' הראשונות ובג' האחרונות אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהם. ואין הצבור מתפללים תפלה זו לפי שאינם מביאין קרבן נדבה.
וכשיגיע שליח צבור למודים כורעין ושוחין כל העם מעט ולא ישחו יותר מדאי ואו' מודים דרבנן ושואלין בגמרא מאי שנא מודים משאר ברכות שאין הצבור אומרים כי אם אמן בלבד ומשני גבי מודים חוזרין הצבור ואומ' מודים אנחנו לך על שהחייתנו וקיימתנו וכו' ובמסכת סוטה אומר זאת הנוסחא לכמה פני' כפי דעת החכמים ז"ל. והסכימו ואמרו הלכך גמרינן לכלהו וגמרו לומר זאת הנוסחא מודים אנחנו לך שאתה הוא אלהינו אלוה כל בשר יוצרנו יוצר בראשית ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו כן תחיינו ותקיימנו ותקבצנו ותאסוף גלותינו לחצרות קדשך ולשמור תורתך ומצותך ולעשות רצונך בלבב שלם על שאנו מודים לך. וכתב הראב"ד ז"ל בסוף פרק אין עומדין ששוחין במודים דרבנן תחלה וסוף ומוכיח זה מהירושלמי שאמר זעירא הוה סמוך לקרובה כדי שישחה עמו תחלה וסוף פירוש לקרובה חזן ופירוש שהיה אומר מעט מעט מודים דרבנן ומכוין לאומרו כדי שישחה עם החזן שיגמור החזן הודאה כי זולת זה לא ישחה בסוף הודאה שהרי המסקנא שהכורע בסוף הודאה הרי זה מגונה אלא ודאי ר' זעירא היה עושה כמו שפיר'.
ומי שהיה מתפלל בעוד שש"צ אומר מודים אינו רשאי להפסיק תפלתו ולא להיות שותק כלל אלא גומר תפלתו והולך. אמנם נכון הדבר להיות שוחה עם הצבור כדי שלא יראה כפורש מהם וכן היה מנהגו של ר"ת ז"ל ואף על פי שאמרו אם בא לשחות בסוף כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה זה מותר בזה לשחות שלא יהיה כפורש מן הצבור אבל לא יאמר דבר בשחותו וכל האומ' מודים מודים משתקין אותו.
וכתב הר' יצחק נהגו בראש השנה ויום הכפורים לשחות בברכו' של היום וגם בזכרנו ומי כמוך ובכן תן פחדך אבל לא ישחה בסוף הברכות כי אם באמצע אבל בסוף הברכות זוקפין להודיע שאין כורעין בברכות הללו אלא שנהגו באמצע משום דרחמי נינהו ע"כ.
וצריך לכרוע לכל תפלה חמש כריעות באבות תחלה וסוף בהודאה תחל' וסוף וכשגומר התפלה כורע ופוסע שלש פסיעות לא יתר על זה משום דמחז' כיוהרא ונותן שלום לשמאלו ראשונה שהוא ימין של הק"בה ואחר לימינו שהוא שמאלו ואומר אמן והכל בכריעה אחת, כתב הר"ם נ"ע יש טועים ואו' שלו' בשמאלי ושלו' בימיני כפי שמצאו במחזורי' ונותן שלום לשמאלו ואין לומ' רק שלום שלום עושה שלום וכו'. וכל הכריעות שבברכות כשהוא כורע כורע בברוך וזוקף בשם ונותן טעם בגמרא (יב.) דכתיב מפני שמי נחת הוא כלומר קוד' שיזכיר שמי נכנע, וזוקף בשם פי' להודיע שהש"י זוקף כפופים.
<h2>דף מז.</h2>
ואמרו בגמרא העונה אמן לא יענה אמן חטופה ולא אמן יתומ' ולא אמן קטופה ולא אמן קצרה ולא אמן ארוכה אלא אמן בינונית ולא יגביה קולו יותר מן המברך וכל מי שלא שמע הברכה שהוא חייב לא יענה אמן בכלל העונים.
<h2>דף נג:</h2>
ואמרו ז"ל גדול העונה אמן יותר מן המברך ופותחין לו שערי גן עדן שנ' פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי אמונים אלא אמנים. ומאותה שעה זוכין התינוקות לחיי העולם הבא ואם כן אוי להם למדברים דברים בטלים או שחוק בשעת התפלה ומונעין בניהם מחיי העולם הבא כי יש לנו לעשות ק"ו בעצמו מן (חסר כאן) כל שכן אנו שעומדין לפני ממ"ה הקדוש ב"ה כי ראינו בעוננו כמה בתי כנסיות שיחרבו על שנהגו בהם קלות ראש ונהפכו להיו' בתי ע"ז ועליה' אמ' הנביא המערת פריצים היה הבית הזה על כן כל אחד ואחד יתן אל לבו להיות ירא וחרד מפני בוראו ולא ידבר בשעה שהחזן מתפלל שמנה עשרה הטעם למה גדול העונה אמן יותר מן המברך לפי שאמן בגימטריא כאותיות השם בקריאתו ובכתבו המברך ברכו ככתבו והעונה אמן ברכו מזה ובזה ומאמן אותו בהן.
